יפית עזרא
יפית עזרא בת 40, נשואה אמא ל-6 בנים שווים+כלה. גרה ברבבה בשומרון. קומונרית בנשמה, עצמאית, מנהלת עסק לארגון אירועים - 'עטרת אירועים' . Tuesday 19.6.18 No comments 2342 views

לגלות שהשד לא כזה נורא

שנים טמנתי את הראש בחול. חייתי בתחושה של 'לי זה לא יקרה'. 
אני את שלי תרמתי, כבר בהיותי ילדה צעירה.
אימי נפטרה בגיל 39 כשאני הייתי רק בת 9. 
נו, שואלים ממה? סרטן השד כמובן.
לא הספקתי הרבה לחוות מאימי. הזכרונות ממנה מועטים ובעיקר כואבים. כי לגדול ללא אם, זה פצע פתוח לכל החיים. זה חוסר גדול בכל יום. היא חסרה בכל שנה ביומהולדת. בטח אם את חוגגת יומהולדת חמישה ימים לפני יום האזכרה שלה. מי בכלל זכר את היומהולדת שלי????
אין מי שיעבור איתך את גיל ההתבגרות. את ענייני הבנים וגם הבנות. היא לא תלווה אותך לחופה ותעזור לך כשאת בהיריון, בלידה, בהנקה, שמחה או עצובה. היא לא תראה את הנכדים (הילדים שלי) ותשמין מנחת, תשוויץ בתמונות מול כל החברות כשהן יוצאות לשתות קפה. 
ומזה הרצון להיות האמא הכי טובה, מגוננת ומעניקה לילדיי שלי.
 
 
בשנות ה-2000 סרטן השד זו השפעת החדשה של המדינה. זה כבר לא אחת מתשע, זה אחת מחמש. זה חוצה מגזרים, חוצה גילאים, ואין לזה חוקים.
כשהגעתי לגיל בחרותי התחילו הקולות סביבי. לכי להיבדק. לכי להיבדק.
לקח לי מספר שנים להתבשל בעניין. בסוף, סביב גיל 30, אזרתי אומץ והלכתי להיבדק.
מדובר בבדיקת נשאות של הגן – BRCH1/2. זהו גן של סרטן שד שחלות ורחם. בדיקת דם פשוטה היא זאת שקובעת האם אני נשאית או לא. 
מרגיש קצת חורץ גורל.
כבר חייתי בצל הסרטן. היו במשפחה עוד כמה מסוגים שונים. עכשיו הוא יבוא (או לא יבוא) לקדמת הבמה ויבקש גם יחס. נו באמת? אין מצב, שכחו מזה.
'לי זה לא יקרה!!! '
אז זהו, שיש מנהל לעולם ואנחנו קטנים וחמודים וכל שנותר לנו זה להשתדל להיות טובים ולהתפלל לטוב ביותר.
תוצאות הבדיקה הגיעו מהר מאד. התשובה הייתה חיובית. אני נשאית של BRCH1. 
אחרי השוק, ההלם, הבכי, מתעשתים ומוצפים שאלות. מה עושים? איך עושים?
זה נראה מפחיד, מלחיץ, והתחושה היא שלא בא לי לחיות בפחד עד סוף חיי.
אבל, אחרי ההבנה שאפשר לבחור. 
לחסל את הגן ואת הסיכון על ידי כריתת שד ושחלות, או לחילופין להיות במעקב צמוד כל החיים (לצעירות שבינינו). מבינים שהשד (תרתי משמע) לא כזה נורא.
אז נכנסתי למעקב הצמוד. 
בכל זאת הייתי רק בת 30+-. פעם בחצי שנה הגעתי לתל השומר למרפאת נשאיות, עם דפיקות לב וחשש גדול, שרק היום יעבור בשלום ואוכל להמשיך בשגרת חיי.
והיו שם לידי נשים בטווח גילאים רחב. לא פעם שאלתי את עצמי, מה אני עושה כאן? אני בכלל שייכת לכאן? איך הגעתי לכאן? אולי אני בתוך חלום ותיכף אתעורר ואגלה שהכל דימיון.
הייתי צריכה להזכיר לעצמי שזאת ההגנה שלי. ככה אני שומרת על עצמי ועל חיי. זאת הדרך לשמור על אם ילדיי (לא פחות חשוב). זה מה שנתן לי כוח להמשיך למעקב הבא.
 
המעקב הזה מציל חיים. 
מדובר בבדיקת כירורג שד, רופא גניקולוג והדמיה (אולטראסאונד או MRI). פעם בחצי שנה. יום מבאס במרפאת נשאיות שווה הרבה ימים של שקט ושלווה.
אני בחרתי להמתיק אותו תמיד עם טילון ענק. 
 
אז מה אני אומרת לכן? אם יש לכן סיפור משפחתי של סרטן השד, שחלות או רחם, לכו להיבדק, גם אם אתן צעירות.
ואם אין לכן סיפור משפחתי, לכו להיבדק כשתגיעו לגיל 40.
ויפה שעה אחת קודם.
מבטיחה לכן, זה מציל חיים. 
ואל תטמנו את הראש בחול.
 

Join us and get fresh posts delivered right to your email!

Add comment
 
No comments