תמר אסרף
תמר אסרף נשואה לאייל ואמא לחמישה ילדים, גרה בישוב עלי שבבנימין. Wednesday 6.6.18 2 Comments 2091 views

מיואשים בסטייל

הכל התחיל מסבתא שלי, עוד רגע בת 90 אבל מלאת אנרגיות, ומידי פעם מגיעה אלינו ככה לכמה ימים. לטפס במדרגות קשה לה, אבל היא לא מוותרת. אז החלטתי שהגיע הזמן לבנות לה מקלחת ושירותים צמודים לחדר, ועל הדרך להגשים עוד כמה חלומות, כמו שיפסיקו להיות לי שלוליות חורף בחדר שינה.

יצאתי לדרך ויצאה לי הנשמה. שנה כמעט עד לאישור התוכניות, גדעון הקבלן שסגרנו איתו פתאום חלה, ורגע לפני הייאוש, כשאני יושבת בחוץ עם השכנות ומתלוננת על בעלי שנמצא בצבא ומשאיר אותי לבד להתמודד עם הכל, כולל המים בחדר שינה, סיפרה לי אחת השכנות על קבלן צעיר שגר ביישוב ושבדיוק משפץ איזה בית בעלי ושמאוד מרוצים ממנו. היא הבטיחה לשלוח לי את המספר. השם נשמע לי מוכר, תמונת הוואטסאפ הזכירה לי מישהו, אבל אמרתי לעצמי שאין סיכוי שזה הוא. אין סיכוי שהבחור שהוא מזכיר לי גר בעלי, אין מצב שהוא נחמד, ואין מצב שאנשים סומכים עליו, זה בטוח לא הוא, סתם צירוף מקרים נדיר.

ואז הוא הגיע, בחור צעיר, אור בעיניים, מלא אנרגיה, קבלן מאוהב, לא נתקלתי בכזו התלהבות בחיים שלי. מהר מאוד גלשנו לשיחה על אלף נושאים, ואז כשיצאנו למרפסת לגלות מאיפה נכנסים המים לחדר שינה, הוא התחיל לספר לי על הבית שהוא בנה באש קודש. אם הייתי יכולה לצרף פס קול לפוסט הזה, המנגינה הייתה בבת אחת נפסקת באיזה בום מטורף – זה היה הוא. ואני, שלא בורכתי בהמון טקט, למרות שאני בהחלט משתפרת עם השנים, אמרתי לו "זה אתה! אני לא מאמינה, זה אכן אתה". נבוך הוא הסתכל עליי ואמר, "מה לא ידעת? כי כשהתקשרת אליי לרגע נבהלתי, מה דוברת המועצה שרודפת אותי כבר שנים שוב רוצה ממני?".

ככה בעצם הכרתי את פנחסי בראון, וזה לא שלא שמעתי עליו רבות לפני כן, הטרבל-מייקר הכי גדול באש קודש. האיש ששילמו לו כסף (כך מספרות האגדות) כדי שיעזוב את אש קודש כי הוא יותר מדי קיצוני. זה לא סתם שלא זיהיתי אותו, בפעם היחידה שראיתי תמונה שלו היה לו דם מרוח על הפנים, פאות ארוכות, זקן, כיפה ענקית ומבט מוטרף בעיניים, רגע אחרי שהוציאו אותו מלינץ' בקוצרא. האיש חתום על לא מעט תגי-מחיר ומי יודע מה עוד, ישב בכלא, נחקר בשב"כ, ועד היום הוא מסוגל לעצור (ולפעמים גם עוצר) באמצע איזה כפר ערבי רק כי מישהו עשה לו אצבע משולשת. האיש הזה כאן, אצלי בבית, הצילו.

ועכשיו וידוי: נערי הגבעות הם אחד הדברים הכי קשים לי כאן ביו"ש, אין בי טיפת אמפתיה כלפיהם, מבחינתי הם אלו שמוציאים שם רע להתיישבות, זורקים אבנים על חיילים - דבר שלא ייעשה. "חבורת אנרכיסטים פורעי חוק" קראתי להם במאמר האחרון שכתבתי, אל תתבלבלו - אמרתי לשמאלנים שמנויים על המגזין אליו כתבתי - הם לא המתנחלים, הם נערים מבולבלים שרוצים לייצר בלגן ומאמינים שהגאולה צריכה לבוא עכשיו ולא משנה איך ובאיזה מחיר. נערי הגבעות במידת מה הם ההיפך מכל מה שאני מאמינה בו, הם לא ממלכתיים, שונאים את המדינה והצבא, ואני - אני גרה בעלי, היישוב הכי ממלכתי שיש, נשואה לאיש צבא, ולא מסוגלת לדמיין את עצמי לרגע עושה משהו לא מסגרתי. ילדה טובה מרעננה.

והנה אני כאן על המרפסת עם פנחסי, והוא כזה איש מקסים ונעים וחייכן, וזה פשוט לא יכול להיות. "מה קרה לך?", שאלתי, "איפה הפיאות, הזקן, המבט המוטרף? התבגרת?"

"לא, התייאשתי", הוא ענה. "אנחנו חבורה של נערי ונערות גבעות, יש לנו אפילו קבוצה - קוראים לה 'מיואשים בסטייל'. נמאס לנו להיות נרדפים, הבנו שבדרך הזו לא נשיג את מה שאנחנו רוצים, הגינויים (שלך ושל החברים שלך), מעצרי המשטרה, החקירות, זה שכולם נלחמו בנו בלי שום גיבוי משום מקום, גרמו לחלק מאתנו לעזוב את הגבעות, לחלק גם לעזוב את התורה. לחיים בגבעות יש מחיר". הוא שלף את הפלאפון והראה לי את התמונה שנבחרה לקבוצה - בית שרוף עם סמיילי על התקרה המפויחת - "זה מדומא?" שאלתי בחרדה. "מה פתאום! זה מהבית של ההורים שלי. אני ממש אוהב אותה, כי בתוך כל השחור הזה יש את האימוג'י המחייך והאופטימי, וגם מי שמיואש צריך לעשות את זה בסטייל..."

אמרתי לפנחסי שזה מדהים שהוא הגיע אליי עכשיו, רק לפני כמה שבועות הבאתי את נעם מנלה התל אביבי לסיור והנה אני כאן על המרפסת שלי מרגישה בדיוק כמו נעם באש קודש. איזה הלם. מוחלט. הפער בין פנחסי ההוא לזה שעומד כאן מולי לא נתפס, ואני מבינה שאני צריכה לעשות תשובה גדולה. "פנחסי", אמרתי לו, "אתה התיקון שלי". מאז הספקנו לנהל כבר כל כך הרבה שיחות, ובקרוב הוא הולך להגיע לכאן עם חבורה של נערי גבעות, ההוא רצף ("אל תראי אותו ככה, כשהיה צעיר שרף לממ"ז את הג'יפ"), ההוא חשמלאי, זה טייח, וההוא אינסטלטור. חבורה של נערים שמגיל 12 נמצאים בגבעות, שם הם למדו לעבוד, והנה היום, 15 שנים אחרי, החבורה האנרכיסטית הזו מצמיחה כאן משהו חדש, משהו שלא היה כאן מימי העליות הראשונות דרך קום המדינה, - ידיים עבריות פועלות, עובדות בבניין, עובדות בחקלאות, עובדות בעמל רב ולא מוותרות. עבודה עברית מתחדשת לה אי שם בגבעות, וזו רק ההתחלה, אבל לאומת הסטרט-אפ שיושבת במזגנים זה חידוש מרענן והרבה מעבר לכך. משהו מדהים צומח מתוך התוהו הזה שבגבעות, ואני חייבת לבקש מהם סליחה.

 

פנחסי הבטיח שיתחיל לבנות בקרוב, וסבתא שלי כבר עדכנה שהיא מגיעה לפקח על העבודות. לדעתי היא, פנחסי וחבורתו - יהיו סיפור אהבה. ועד שנסיים את השיפוץ אני אשתדל להיות מיואשת בסטייל.

 

 

Join us and get fresh posts delivered right to your email!

Add comment
 
2 comments
יוסף בר און (not verified) commented Friday 8.6.18

כן. אתם ממלכתיים מסכנים שזכיתם את הגב"ה וארץ ישראל. הולכים על פי המדינה בכל הדברים שיגידו והופכים אותה לעלית הוא תחליף לתורה. ונוער הגבעות הם יהודים צדיקים שמה שאכפת להם פה זה לקיים את דברי התורה והנביאים לשוב לכל מקום בארץ ישראל ולא לשתף פעולה עם רשעים. אומנם לא הכל שם טוב, אבל וודאי שעדיף להיות סביון מאשר להיות בן אדם מעלי שבמקום לקרב את הגאולה חלק פעמים רק ידחוף אותה לכיוון השני. תתעוררו יצאו מהסרט.

Comment
יוסף בר און (not verified) commented Friday 8.6.18

*מסכנים שעזבתם את הקבה
*והופכים אותה לאליל
*עדיף להיות גבעון

Comment