אילת אסולין
אילת אסולין נשואה ואמא לבת ובן, גרה באפרת, במקור ממעלה אדומים. עובדת, לומדת, ומג'נגלת. Thursday 10.5.18 No comments 376 views

בשערי הלא-נודע

ביום העצמאות האחרון עלינו כל המשפחה להר הבית.

זאת לא הייתה הפעם הראשונה.

הפעם הראשונה היתה ביום העצמאות לפני שלוש שנים. עליתי עם בתי, אז בת שנה. החוויה הייתה קשה. רציתי לעלות בחג, באווירה חגיגית עם עולים חוגגים נוספים. הצטיידתי בעגלה וגם במנשא למקרה הצורך.

העלייה להר התעכבה והתעכבה על ידי המשטרה ובינתיים המתנו בשמש, קבוצה קטנה של עולים, לאחר הבידוק הקפדני שנערך ליהודים. עד שעלינו לבסוף, הלכנו במסלול הקצר, בצדו המערבי של ההר בלבד, כאשר מקיפים אותנו עשרות מוסלמים בצעקות מפחידות לב. נאלצתי להעביר את התינוקת מהעגלה אל המנשא, כי הרגשתי מאוימת ממוסלמיות שצעקו עליי וצעדו מטרים ספורים ממני, ובינינו השוטרים. כאשר יצאתי בדמעות באותו בוקר יום העצמאות מהר הבית אל המשך חגיגות היום והמנגל, התחושה הייתה מאוד הפוכה לעצמאות וריבונות.

תחושה קשה של – לא רוצים אותנו פה, ואין עם מי לדבר.

כבר כמה שנים אני מנויה על משפחת העולים להר הבית, ובהדרגתיות הצטרפה גם המשפחה שלי. כשהייתי ילדה התרגשתי מאוד מכל טיול לכותל המערבי, והגעתי לידי דמעות רק מהתפילה בו. השירות הלאומי בסמוך לעיר העתיקה, והשנים וההתבגרות בפני עצמן, עשו את שלהן. ההתרגשות לא נעלמה, אבל היא השתנתה ולבשה צורות אחרות. ועם ההתבגרות, הלמידה, וההבנה של תהליכים היסטוריים, ושל מוקד ומורכבות הסיפור שלנו כאן – גבר הרצון שלי לעלות להר הבית.

לפני כמעט ארבע שנים זכיתי להשתתף בקורס הראשון למדריכי הר הבית של ארגון 'כפות המנעול'. פתחנו במהלך ראשוני, להמשיך את פועלו של ר' יהודה גליק שנבצר ממנו אז לעלות להר, ולהעמיד בשערי ההר מדריכים לטובת הציבור שמגיע. להפחית במשהו את התחושה המאיימת שיש בעלייה להר הבית, את הלא-נודע שמונע מרבים להגיע על אף רצון שמפעם עמוק בלב. כמובן, עולים רבים ומסורים עוסקים בנושא כבר שנים רבות, אולם היה במהלך זה מעין פתח להגברת החשיפה של הציבור הרחב להר, ולהנגשת העליות עבור כולם. תכני ההדרכה כללו הלכה, משנה, היסטוריה וארכיאולוגיה כאחד, במטרה לכלול את מירב ההיבטים של העלייה להר.

מים רבים עברו בשילוח מאז, וקצב התהליכים המתרחשים הוא גבוה ביותר. לא תמיד שמים לב לזה בתוך כל שגרת היומיום וההמולה, אולם המהפך שהתרחש בשלוש השנים האחרונות בכל הנוגע להר הבית – גדול ממילים.

בבוקר יום העצמאות השנה באנו יחד כל המשפחה לחגוג את הנס הגדול בהר הבית. אתנו באו עוד יהודים רבים ועצומים, ויחד חיכינו קצת בסככת הצל החדשה והמרווחת שהועמדה לטובת העולים. לא הוגבלנו לכמות היהודים בקבוצה הראשונה, ועלינו יחד כ-60 יהודים להר הבית בשירה ובשמחה רבה. אחרינו עלינו עוד כמה קבוצות בסדר גודל דומה. בהר עשינו מה שמותר, אמרנו מה שאפשר, והכל תוך שיתוף פעולה עדין עם השוטרים המגנים והמפקחים כאחד. השוטרים צחקו עם התינוק בן השנה שישב בעגלה ושעשע אותם בפרצופים וקולות אופייניים. הצטלמנו בנחת. חשבנו את מחשבותינו על התפילות שאנחנו מעוניינים להתפלל במקום המיוחד הזה, כמו תמיד – מתוך תפיסה שאנחנו נציגים של עם ישראל בהר, כי עדיין לא כולם באים.

היה שקט (ככה זה מאז שהוצאו הצועקים אל מחוץ לחוק), והייתה אווירת רוממות. כמובן שאין מה להשוות לאותה הסיטואציה ממש, 3 שנים קודם לכן.

דברים גדולים קורים, ואנחנו חלק מהם. מי שפספס ביום העצמאות מוזמן להצטרף לעליית ה"אלפיים ביום ירושלים" (פרטים באירוע הפייסבוק - https://www.facebook.com/events/2024880074431900
ניתן להירשם גם בקישור - https://goo.gl/forms/hDWk3cNYjnkq3H903

העלייה לאחר טבילה דאורייתא, וללא נעלי עור).

עלו ההר!

Join us and get fresh posts delivered right to your email!

Add comment
 
No comments