חני פנש
חני פנש מתנחלת טרייה. גרה בעופרים. נשואה לשמעון ואמא לחצי תריסר מרדנים. כותבת, יוצרת ועוסקת באימון באמצעות אומנות שימושית. Thursday 30.8.18 No comments 458 views

זקיק של רוחניות

IMG_20180508_210810_413.jpg נכנס אלול, והופ - פתאום צריך להתעורר. ולי, אחת שברשימת תחביביה כתוב "לישון", להתעורר זה אחד הדברים הקשים שיש. אבל כפי שאבא שלי אומר - בחיים לא עושים רק מה שרוצים. להתעורר. האמת היא שכבר שבועיים אני מנערת את עצמי להתעוררות מסיבית. מידי פעם פוקחת עין ושוקעת שוב בתרדמת נפשית עמוקה. יאלללה. קומי כבר. הזמן שלך מוגבל, אני גוערת בעצמי, אבל משהו בפנים כאילו נהיה קצת אדיש או סתם עייף. איפה כל הרוחניות שעטפה אותי בכל צעד שעשיתי כשהייתי בת 16, או 17, או 20? לאיפה זה נעלם?...

Join us and get fresh posts delivered right to your email!

Read more
 
הדר שרקי
הדר שרקי במקור מסוסיא שבהר חברון. היום ירושלמית. אנימטורית, מעצבת, כותבת, מורה. נשואה ליהודה ואמא לעברי ואלישבע הלל. Wednesday 22.8.18 No comments 681 views

העיקר להיות בעשייה

20180402_154209.jpg גיליתי שהעיקר להיות בעשייה. לא משנה איזו עשייה. משום מה, אצל נשים, להביא ילדים זה לא נחשב לעשייה. לסדר את הבית, לתלות כביסה, לשטוף כלים, לשטוף את הבית, להצחיק את הילדים, זאת לא עשייה. זה ברגיל. או: להיות בהיריון. זה וואחד עשייה. אני יכולה להעיד על עצמי, שכשאני בהיריון אני הכי מפרגנת לעצמי (יותר מהפוסט הקודם) לישון המון, לאכול המון. לצרוך מתוקים בכיף. כי אני מגדלת ילד בתוכי ועצם זה - זוהי עשייה. ועשייה מקצועית? בסדר, כל העשייה בבית כביכול, אצלי בהגדרות שלי, לא נחשבת. ובתרבות שלנו גם לא כל כך...

Join us and get fresh posts delivered right to your email!

Read more
 
רבקה יונית לביא
רבקה יונית לביא גרה באלון מורה, אמא לשבעה, מטפלת רגשית ומכינה ללידה, מעבירת סדנאות העצמה ועבודה פנימית לנשים Sunday 19.8.18 No comments 805 views

עכשיו תורי!

WhatsApp Image 2018-08-15 at 10.38.10.jpeg עכשיו תורי! כך הודעתי לבעלי אחרי שחזר מטיול שורשים עם המשפחה שלו בחו"ל. בבקשה, הוא אמר. לאן את נוסעת? לא, לא באמת... התכוונתי שאני רוצה גם קצת חופש, לא באמת התכוונתי שאני אסע לאנשהו... לאן אני אסע? למה לא, תצאי, לאן את רוצה? רוצה? לא יודעת. מה זה חופש לבד? בעלי הצדיק דרבן אותי לנסוע. וגם כשהפחד היה שם, וחשבתי לוותר, בעלי פשוט גרש אותי מהבית. יאללה לכי, לא צריך אותך פה... ארזתי תיק ונסעתי. יצאתי ליומיים מסע אל עצמי, בלי לדעת לאן אני בדיוק הולכת, ומה אני הולכת לעשות...

Join us and get fresh posts delivered right to your email!

Read more
 
רננה צור
רננה צור נשואה ליובל ואמא לשלושה מתוקים. מעצבת גרפית חובבת שייקים וטחינה (לא ביחד!), מתנחלת בפדואל ואוהבת לחשוב "איך דברים היו, אם הם היו אחרת". Sunday 5.8.18 1 Comments 2144 views

לחיי האותנטיות

מתנחלותברשת.jpg רגע לפני שעוד חברה שלי משתפת קטלוג מטפחות מעצבות עם הפקת לקראת ראש השנה הבא עלינו לטובה, יש לי הצעה קטנה לקטלוג אמיתי ורלוונטי יותר. אל תראו אותי ככה, אני לא תמיד אנטי. אני מאוד אוהבת שיש אופנה איכותיות לדתיות, כיף לי לראות הפקות עם איפור וסטיילינג מוצלחים, ואני צרכנית של מטפחות מעוצבות כי צבעוני ואיכותי עושה לי טוב על הלב. וזה לא משנה אם מדובר במטפחות, שמלות או שרשראות - הכל הולך. אבל המעצבת שתרים את הכפפה ותעשה קטלוג כזה, אני מבטיחה לה שיהיו הרבה יותר שיתופים, לייקים וויראליות...

Join us and get fresh posts delivered right to your email!

Read more
 
הדר שרקי
הדר שרקי במקור מסוסיא שבהר חברון. היום ירושלמית. אנימטורית, מעצבת, כותבת, מורה. נשואה ליהודה ואמא לעברי ואלישבע הלל. Monday 30.7.18 2 Comments 3095 views

מאותגרת פוריות

20180316_103132.jpg לאחרונה הרבה חברות שואלות אותי על פוריות. כאילו כתוב לי על המצח שיש לי בעיות פוריות או שהבטן שלי היא סתם מפיצה-פלאפל. ואז אני נזכרת: לפני 4 שנים לא היו לי ילדים. וזה מוזר, כי היום - הבית מבולגן, ואני מתלוננת, הרצפה מטונפת, יש לגו בכל מקום; לפעמים גם צועקת או עצבנית ועצובה. בגללם. בגלל הילדים. ולרוב שמחה. הם נכנסו לחיי בסערה. אבל להיזכר רגע: לפני 4 שנים לא היו לי ילדים. הייתי מגיעה לבית כנסת בלי ילדים, ומתפללת תפילה שלמה בלי הפרעות...

Join us and get fresh posts delivered right to your email!

Read more
 
אסתי רוטשטיין
אסתי רוטשטיין בת 34, במקור משילה (כרגע מירושלים). עובדת עם ילדים ונוער בסיכון, ומתחביביה: השלמת תעודת בגרות, השקיית עציצי פלסטיק, כיוון שעוני שבת ושוקולד. Thursday 26.7.18 No comments 1219 views

הגיבורים האמיתיים של חג האוהבים

IMG_20180723_200938.jpg ט"ו באב הוא חג בעל שלוש שכבות פעילות: השכבה הראשונה - הרווקים. היחידים שיש להם זמן, פניּוּת, חברים וכסף לחגוג. השכבה השנייה - השדכנים. הרי בט"ו באב אם עשית שידוך, קיבלת ג'וקר ואתה מסודר מבחינת גן עדן. טיימינג מופלא ועולם הבא כולו, מובטח ושמור. ככה הבטיח הרב קופידון. השכבה השלישית והנחותה - הנשואים...

Join us and get fresh posts delivered right to your email!

Read more
 
מוריה תעסן מיכאלי
מוריה תעסן מיכאלי בן זוג אחד, שני תארים וארבעה ילדים, לאו דווקא בסדר הזה. מתנחלת, פמיניסטית, אמא, אשה, לאו דווקא בסדר הזה. בת 33, במקור מעפרה, כעת בגבעת הראל. Tuesday 24.7.18 No comments 1035 views

קצת על החופש, קצת על לגדול

19243419_783749678472981_8614894058832334885_o.jpg זמן אסיפות הורים היה. הגעתי לאסיפת הורים הראשונה כשאני מצפה לשמוע דברים רגילים – ילד חמוד אבל לפעמים משתולל, כך וכך חברתית וכך וכך לימודית. ואני יושבת מול הסמכות המחנכת של הילד שלי ומתביישת.

Join us and get fresh posts delivered right to your email!

Read more
 
כרמי אור
כרמי אור כרמי אור בת 40, אמא לשלושה בנים מתבגרים מדהימים (לא משוחדת בכלל), נשואה באושר, גרה ביקיר בשומרון. מייסדת 'זוגיתא' Saturday 21.7.18 1 Comments 1420 views
Read more
 
מאירה דולב
מאירה דולב נשואה ליעקב, אם לשישה (לא סתם שישה - חמישה בנים ובת) נולדה בחברון, גדלה באלון מורה שבשומרון, והיום גרה בטלמון. Wednesday 11.7.18 4 Comments 2646 views

מאזן האשמה

קיר לנוכח האינתיפאדה.jpg בשלושת הלילות שאחרי הביקור במרכז רבין התעוררתי באמצע הלילה בגרון כואב. באיזשהו מעבר לא ברור בין שינה לערות, בין חלום למציאות, המשכתי לנהל את הדיון שקיימנו אחרי הסיור במרכז, עד שמתישהו התעוררתי לגמרי והחושך והגרון הלוהט הבהירו לי עד כמה תחושת החנק ההיא, מלפני עשרים ומשהו שנים, לא התפוגגה ולא נעלמה, ועד כמה היא עדיין צרובה בגופי כסוג של טראומה. שלושה לילות. ואני כבר יודעת את מה שאמא שלי תמיד אומרת, כשאני מספרת לה שכואב לי הגרון: על מי רצית לצעוק ולא צעקת, היא שואלת...

Join us and get fresh posts delivered right to your email!

Read more
 
רחלי סגל
רחלי סגל בת 37, נשואה ואם לשלוש. גרה בטלמון. לא תל-מונד. בין מודיעין לרמאללה Sunday 8.7.18 No comments 1319 views

הצתה מאוחרת

WhatsApp Image 2018-07-08 at 11.46.23.jpeg הזיכרון של הבריחה מול השמיים המוארים בכתום, עם שלוש ילדות קטנות, בעל שנלחם באש, בית שנשאר מאחור - לא לגמרי עזב אותי. מתוך המקום הזה, אני לא מצליחה להבין איך שורדים היום תושבי עוטף עזה. איך עומדים ב-100 ימים של שריפות כשכיפת ברזל לא יכולה לעזור. איך נושמים את האוויר, איך לא יוצאים לחורשה הקרובה למרות שחופש גדול, איך מתדרכים ילדים שלא להתקרב לבלונים ועפיפונים. איך לא עוצרים את זה

Join us and get fresh posts delivered right to your email!

Read more
 

Pages